כיצד ניתן להפחית אירועי היפוגליקמיה?

חולי סוכרת רבים רוצים לאזן את עצמם טוב ככל האפשר, אך החשש מהיפוגליקמיה מרתיע אותם מלשמור על רמות גלוקוז קרובות לנורמה, ולכן הם מעדיפים לשמור על רמות גלוקוז גבוהות אשר נותנות להם תחושת ביטחון גדולה יותר.

הפחד מהיפוגליקמיה עשוי להיות גדול יותר בקרב סוכרתיים אשר חוו מקרי היפוגליקמיה קשים, כגון אירועים אשר לוו בערפול חושים או איבוד הכרה.
ידוע כי למנוע לחלוטין ארועי היפוגליקמיה אצל חולי סוכרת 1 המטופלים באינסולין וחולי סוכרת 2 המטופלים בתרופות היפוגליקמיות (במיוחד מקבוצת הסולפניל אוראה), זו משימה קשה עד כמעט בלתי אפשרית. מה שניתן בהחלט לעשות, זה להפחית את תדירות ארועי ההיפוגליקמיה, ולהפחית את הסיכויים להגיע למצבי היפוגליקמיה קשים. במאמר זה אנסה לתת מספר דוגמאות לדרכים בהם אני נוהג על מנת להפחית את תדירותם ועוצמתם של אירועי ההיפוגליקמיה.

סטטיסטיקה אישית ולמידה מטעויות.
לכל סוכרתי ישנה סטטיסטיקה אישית משלו, אשר מצביעה על נטייתו למקרי היפוגליקמיה במצבים מסוימים. (ימים, שעות, פעילויות שונות וכו'). התחקות אחר ארועי היפוגליקמיה במצבים המסוימים הללו, תאפשר לנו להיערך בהתאם לקראת סיטואציות דומות בעתיד.
לדוגמא: חולה סוכרת 1 אשר ערך רישומים של זמנים בהם חווה היפוגליקמיה, ושם לב למשל, שיש לו נטייה להיפוגליקמיה כאשר הוא מטפל בגינה. עם המידע הזה הוא יכול, בעזרת הרופא, להחליט כמה פחמימות הוא צריך לצרוך ואו בכמה להפחית את האינסולין לפני עבודה בגינה ובכך להקטין ואולי אף למנוע את ארועי ההיפוגליקמיה בזמן הטיפול בגינה.

בדיקות סוכר
ככל שאנו מנטרים יותר פעמים לאורך היום את רמות הסוכר, כך אנו עשויים לצפות טוב יותר אירועי היפוגליקמיה מתקרבים, ולנסות למנוע אותם לפני שהם קורים. אין בדיקות מיותרות – כאשר יש חשש להיפוגליקמיה מתקרב וכאשר אנו יודעים לזהות סיטואציה שבה אנו מעריכים כי הסיכויים להיפוגליקמיה מתקרב הם גבוהים, בדיקת סוכר נוספת תעזור לנו לאשר או לשלול האם אנו עומדים לחוות היפוגליקמיה.
לדוגמא: סוכרתי מאוזן היטב קם בבוקר, בדק סוכר, אכל ארוחת בוקר והתכונן לצאת לעבודה. כשמגיע לרכבו מגלה שחסר לו אוויר באחד הגלגלים. הוא מיד ניגש לעבודה ומחליף את הגלגל בגלגל הרזרבי, נכנס לרכב ומתחיל לנסוע. ברגע זה הוא לקח סיכון, אותו סוכרתי מאוזן רגיל לבדוק סוכר שעתיים לאחר ארוחת בוקר כשהוא כבר נמצא בעבודה. אך כאן הוא שכח לחשב את השפעת הפעילות הבלתי צפויה (החלפת הגלגל), שעלולה להוביל להיפוגליקמיה הרבה לפני שעברו להם השעתיים שלאחר הארוחה.
במקרה זה, בדיקת סוכר אחרי החלפת הגלגל ולפני הנסיעה ברכב הייתה יכולה לעזור לאותו אדם לשקול האם הוא צריך תוספת של סוכר ש""תחזיק"" אותו עד לבדיקה הבאה.

אחוז ניכר מההיפויים קורים בגלל ששכחנו לבדוק סוכר בזמן. בדרך כלל אנו אמורים לבדוק סוכר שעתיים לאחר הארוחה, כדי לוודא שרמת הסוכר היא בטווח היעד, וכדי להחליט כיצד עלינו לנהוג במידה ורמת הסוכר היא מתחת או מעל רמות היעד. כאשר אנו שוכחים לבדוק בזמן, או לא זוכרים מתי הזרקנו אינסולין(או לקחנו כדור) נוצרת בעיה.
לכל סוג של אינסולין/תרופה יש משך פעילות מוגדר. לדוגמא: משך הפעילות של אינסולין נובורפיד (על פי נתוני היצרן)- מתחיל לפעול לאחר 10-20 דקות, משך פעילות מרבית 1-3 שעות, משך פעילות כולל 3-5 שעות. ועל כל סוכרתי לדעת את משך הפעילות של האינסולין/התרופה שבהם הוא משתמש.
אם אצל אדם מסוים, תוצאה של 140 לאחר שעתיים, היא בטווח היעד ולא דורשת התערבות, ובמקרה אותו אדם טעה וחשב שעברו שעתיים ובעצם בדק לאחר שעה וחצי והתוצאה הייתה 140, הוא יחשוב שהכול בסדר ואין סיכון להיפוגליקמיה, אך מה שצפוי לקרות, זה שאחרי שעתיים (חצי שעה לאחר הבדיקה) התוצאה תהיה נמוכה מ-140, מתחת לטווח היעד, וישנו סיכוי גדול שאותו אדם יגיע להיפוגליקמיה ""מפתיע"".
מצב זה קרה בגלל שלא היה מודע לכך ולא הוסיף פחמימות בזמן.

גם איחור זמן הבדיקה הוא מסוכן, אם אדם הזריק בטעות קצת יותר ממה שהיה צריך ולאחר שעתיים רמת הסוכר שלו הייתה לדוגמא 80 (מתחת לטווח היעד), במקרה זה הסיכוי להיפוגליקמיה כמעט וודאי, כיוון שהאינסולין ממשיך עדיין לעבוד, ולכן אם לא היה בודק סוכר לאחר שעתיים, ויודע שצריך להוסיף פחמימה היה מגיע להיפוגליקמיה. לכן חשוב מאוד לדאוג לכך שלא נשכח לבדוק סוכר בזמן.

חשוב לציין: בכל מצב שבו יש לך הרגשה שהסוכר שלך יורד, סמוך על ההרגשה! בדוק סוכר! עדיף לעשות בדיקה ולגלות שטעית במקום להגיע למצב של היפוגליקמיה מיותר.

סוגים מסוימים של משאבות אינסולין, ניתן לתכנת כדי שיתנו תזכורת לבדיקת סוכר ע""י צפצוף או רטט. מי שמזריק אינסולין או לוקח כדורים, יכול לכוון שעון יד או טלפון סלולארי שיזכיר לו לבדוק בזמן.
אין ספק שתזכורת לבדיקת סוכר בזמן הנכון, עוזרת להפחית אירועי היפוגליקמיה הנגרמים כתוצאה מאי בדיקת סוכר בזמן או שיכחה.

התאמה נכונה של תרופות
סוגים מסוימים של אינסולין/כדורים, נחשבים למפחיתי אירועים של היפוגליקמיה יותר מאשר אחרים, וכן גם טיפולים שונים, כגון: משאבת אינסולין. התאמה נכונה של סוג הטיפול/התרופה לסוכרתי, בצורה אישית לפי אורח חייו, עוזרת גם כן להפחית את אירועי ההיפוגליקמיה.
כאשר הסוכרתי סובל ממקרי היפוגליקמיה רבים, עליו להתייעץ עם מומחה שיוכל להגיד לו האם יש טיפול אחר/חדש אשר נוטה להוביל לפחות מצבי היפוגליקמיה.

מינונים נכונים
סוכרתי אשר לומד היטב את היחס בין כמות הפחמימות שהוא צורך, ביחס לכמות האינסולין/תרופה שעליו לקחת, ובנוסף יודע לחשב את הגורמים הנוספים המשפיעים על רמות הסוכר, תדירות ועוצמת אירועי ההיפוגליקמיה אצלו, צפוייה להיות נמוכה בהרבה מאשר סוכרתי שאינו יודע לחשב את כל הנתונים, ועובד לפי ניחושים והשערות בלבד.

שיקולים במתן מינוני אינסולין/תרופות
לעיתים, כאשר אינך בטוח בבחירת מינון האינסולין/התרופה לארוחה, ולא ברור אם התוצאה של הבדיקה הבאה (לאחר שעתיים) תצא גבוהה או נמוכה, המר כלפי מעלה! כלומר, כאשר הינך ""מהמר"" בבחירת המינון – בחר במינון הנמוך יותר, כך שהסיכויים לטעות כלפי מעלה (סוכר גבוה) יהיו גבוהים יותר מאשר הסיכויים לטעות כלפי מטה (סוכר נמוך/היפו). הרגל זה מפחית את תדירות מקרי ההיפוגליקמיה הנובעים מניחושים לא נכונים בבחירת מינונים.
כך גם לגבי פעילות, אם אתה עומד לפני פעילות מסוימת, אשר אינך בטוח בכמות המדויקת של הפחמימות שאתה צריך לאכול לפניה, בחר תמיד בכמות פחמימות גדולה יותר ממה שהינך משער שצריך. חשוב להדגיש כי החוכמה היא להפיק לקחים לאחר כל פעילות שעשינו, על מנת שנוכל ללמוד ולהשתפר לקראת הפעם הבאה.

לסיום:
אפשר להסתכל על היפוגליקמיה כעל ""תאונה"". בדומה לתאונות דרכים, לא ניתן להבטיח ב100 אחוז שאף פעם לא נעשה תאונה. מה שכן אנו יכולים לעשות, הוא ללמוד מהם הגורמים לתאונות, ולהקנות לעצמנו הרגלים אשר מפחיתים למינימום האפשרי את הסיכויים שלנו להיות ""מעורבים"" בתאונה. ואם חס ושלום קרתה תאונה, לימוד מדוקדק של הנסיבות שהובילו אליה ייתן לנו את האפשרות לחפש הרגלים אחרים שאם נדבוק בהם הסיכוי לתאונה חוזרת ירד ככל האפשר.

נכתב ע""י רוני
מנהל אתר ""ללא סוכר""
http://www.lelosukar.co.il/